איך הכל התחיל? (פוסט 1)

באמצע שנת 2006 ישבתי בפאב עם חבר שלי (דאז) והתלוננתי בפניו על מר גורלי. עבודתה של שיננית אינה כה קלה! נסו אתם לשבת שעות ברכינה מעל אדם, כאשר כל גופכם מסובב, הידיים שלכם בזוית לא-מהעולם-הזה, וברור לכם שהפציינט מתכוון להוציא עליכם חוזה חיסול ברגע שישתחרר מלפיתתכם.

חשבתי אז מה אוכל לעשות כדי להיות אדם אהוב יותר על הבריות מחד, ולא לאבד את הזיקה לרפואת השיניים מאידך. אז בא הרעיון לפתוח חנות, שתתמחה במוצרים מיוחדים לטיפוח ושמירה על הפה ובהדרכה לשמירה על הגיינת הפה. כמובן שהחבר שלי, לאחר ששתה כמה בירות מיותרות, התלהב מהרעיון... אז תפסתי אותו במילה וגייסתי אותו לעזרתי.

אז איך מקימים עסק מכלום? איך מתחילים משהו לבד, בלי שום נסיון ו/או דוגמא של עסק דומה? התשובה: אני עדיין לא יודעת, אבל אני מנסה הכי טוב שאני יכולה. מה שכן חשוב, זה שתהיה סביבה תומכת, ואת זה היה (ויש) לי בשפע!

ברור לכולם שמהרגע שמתחילים עסק עצמאי, החיים משתנים לחלוטין, ולא רק שלי, אלא של כל הסביבה. עסק חדש יוצר בעיות, מעצם היותו חדש ושלכם. עם זה הייתי מוכנה להתמודד. אבל, אני זכיתי גם לכמה בעיות שלא תמצאו באף מדריך "ליזם המתחיל".

ההתחלה דוקא זימנה לי הפתעות טובות. החבר שלי הציע לי נישואין! כדי לא להדאיג אתכם, אני אציין שאנחנו עדיין נשואים באושר. כמובן שהוא לא יכול היה לעשות את זה כמו בן-אדם, והיה חייב לבחור ביום שיש ה-13, אבל בינינו, למי אכפת? הוא גם דאג לעשות זאת אחרי שצפינו (הוא צפה, אני התחבאתי) בסרט אימה, אבל, באמת, למי אכפת? אז תרשמו: בזמן פתיחת החנות הייתי עסוקה גם בהכנות לחתונה.

מכיוון שאני לא אוהבת להשאיר קצוות פתוחים, השתדלתי לסגור את כל הקצוות (של החתונה) מבעוד מועד. כדי שישאר לי זמן להתעסק בפתיחת החנות. החתונה נקבעה ל-19 באוקטובר 2006, הזמן אז היה יוני 2006 ואני השקעתי את כל מרצי בהקמת החנות: ליצור קשר עם ספקים, להשיג הלואה (מקרן שמש) לפתיחת העסק, למצוא מיקום לחנות, וכו'.

ביולי עברנו, אני וארוסי דאז, לגור בכרמיאל. את החנות תכננתי לפתוח בקרית מוצקין, ברחוב ראשי. העניינים התגלגלו מעצמם ונראה כאילו הכל מושלם. מעבר הדירה היה קל, הספקים חייכו אלי ושמחו לעזור, בעל-הבית (של החנות) היה, נו, בעל בית, והדבורים זמזמו להן בינות הפרחים. ממש, אידיליה. ואז!

המשך יבוא...


מומלץ לצפיה בפיירפוקס (שוא"ש) FirefoxFirefox 2 כל הזכויות שמורות לGO-שן, © 2010